הרשתי לעצמי לנסוע, בזכות צוות העובדים המדהים שלי, שהמשיך לתת שירות נפלא ללקוחות גם בהיעדרי..

מסע 60X60 ידי חגית גבאי עמיאל
נובמבר 2008

מסע 60X60 מסע של שבוע ימים 20 רכבי 4X4 בישראל.
נשים ישראליות ונשים יהודיות מתפוצות העולם שהגיעו לישראל למסע מדהים ברחבי הנגב, ההתחלה הייתה בירושלים והסיום באילת.

אז ככה ....
עזבתי את הכל !!!
את המשפחה ובעלי בסוף שבוע עמוס ילדים ( שישה ),
את העסק העצמאי שלי משרד ליעוץ מס,
את הפיקוח הצמוד שלי על בניית ביתנו במושב סגולה בשיא ההתקדמות, ונסעתי!

הצטרפתי לג'יפ עם עוד 3 נשים שלא הכרתי: לילך, אילנה, טלי ואנוכי - חגית גבאי עמיאל להלן צוות 6. למזלי, כולן מקסימות... ונסעתי לטיול אקסטרים שלא עשיתי לפני כן, לנהיגת שטח מדהימה למאמצים פיזיים, סנפלינג, סולמות וחבלים למשימות צוות בקיצור כל מה שאני לא.

המסע ברכבי שטח 44X ברחבי הנגב בנופים עוצרי נשימה עם מעברים קשים, לעתים מפחידים, כשברקע יש קשר בין כל הרכבים ועם המדריכה שהנחתה במעברים הקשים בקריאות "גז....גז...גז...", כדי שנעבור את המכשול, ועם פנטומימה וההכוונה הנדרשת.
הקריאות ליוו אותי עוד כשחזרתי מהמסע "גז....גז... גז..." היינו, סעי אל תחששי את עוברת .
החוויה העיקרית במסע היא השחרור. לפתע לא מטפלים בכלום, לא דואגים לכלום ולאף אחד, לא צריך, ולא דחוף ולא חייבים ולא עכשיו, כשהמסע מנוהל ומתוזמן.

תפקיד המשתתפות לנהוג ולשתף פעולה:  חלקנו את הנהיגה ארבעת הנשים, אכלנו כשנתנו לנו, התקלחנו כשאפשרו ( זה לא היה כל יום ) ישנו איפה שהחליטו בתנאים שנקבעו לנו. חלק מהמוטו של המסע - לשחרר את המתח הנשי היום יומי, את הצורך ואת השליטה בכל דבר ועניין.

לאט לאט במסע, מתוודעים לחלק מהנשים, כי רוב הזמן נוסעים ממכשול למכשול, ממטרה למטרה. בכל עצירה קורה דבר החוזר על עצמו: טור ארוך של רכבים, כולן יוצאות, מתקבצות קבוצות  - מתחילים ריקודים ושירים, שיחות חולין וכמובן פיפי....הרבה פיפי.

במהלך המסע מתוודעים לנשים בגילאים שונים בין 20  ל- 70 שנה. המגוון רב. מצא-חן בעיני השילוב בין הנשים מ"כאן ארצנו ומשם תפוצות בעולם", השיחות זרמו לכל כיוון באופן שוטף, פתוח ונעים.

שתי חוויות ייחודיות למסע (מעבר לתנאים של אי רחצה קבועה, הרעב, הפיפי של כולן בכל עת ובכל מקום). חוויות של מפגש עם שתי קבוצות מאד מיוחדות: האחת  - נשים יהודיות בגילאי 40-50 החיות ברחבי ארצות הברית, ובחורות צעירות בנות 20, שהחליטו כנגד כל הסיכויים לעלות לישראל. הקבוצה הבוגרת שיתפה אותי בחוויה של מפגש מיוחד עם נשים ישראליות במסע. עד כה, המפגשים היו בביקורים ובטיולים עם המשפחה בישראל כתיירים. הן לא חוו בעבר את הפתיחות, החיבור, החיבה ויצירת הקשר המהיר שחשו במסע זה.

הן שיתפו וסיפרו על משמעות החיים בתפוצות כיהודיות שרוצות לבחור בחיים יהודיים לצד סביבה שונה ולא תמיד תומכת. חלקן נשואות לבעלים לא יהודיים והן חוות דילמה קשה: אלו חגים תחגוג המשפחה, יהודים /נוצריים? לאיזה בית ספר לשלוח את הילדים - יהודי או ציבורי? בר מצווה כן/לא? על ויתורים שעשו כשהתחתנו, וככל שעוברות השנים לא מוותרות על היהדות ועל הרצון לשמור על הקשר עם ישראל. שותפות 2000 זו הזדמנות עבורן לשמור על הקשר. אני מקווה שבשנה הבאה תגיע נציגה מהעיר השותפה ליואב - ליהיי-ואלי.

קבוצה שנייה שהרשימה אותי עד מאד הייתה צוות של 4 בנות בגילאי ה - ,20 שעזבו את ביתן, את הנוחות, את הממון, את התוכניות לעתיד ולמרות הקשיים של שפה, מרחק, מרחק מהמשפחה ולעיתים מתנגדת, מוציאות תואר אקדמי בישראל ואף מתכננות עלייה לישראל. לצד ההערצה וההתפעמות שהציונות לא נגמרת, עומדת לנגד עיני הדילמה של אמא – מה הייתה הרגשתי לו ילדי היו מחליטים לעשות צעד כזה?
חזרתי מלאת אנרגיה, הרבה כוחות ואנגלית קצת יותר טובה.

פגשתי את יופייה של הארץ שלי ושוב התוודעתי אל עצמי ופגשתי את שבתוכי. כייף גדול.
חגית גבאי עמיאל - מושב סגולה.
 כתבה זו התפרסמה בעיתונים "קו למושב" ו"כאן יואב" "החברה הגיאוגרפית בשטח"